הקליק שלנו עם אודי

 

לפעמים אנשים מזדמנים לנו במקריות גמורה, היישר לתוך החיים, כאילו היו שם תמיד. כזה הוא סיפור האהבה שלנו עם אודי סלמנוביץ, צלם האופנה והאירועים הותיק שמצלם עבורינו את ההפקות של הבלוג.

הכול התחיל בערב אחד, כשאחת מאיתנו ישבה על הבר של מסעדה תל אביבית וביקשה ממי שישב לידה לצלם אותה ואת בן זוגה למזכרת קטנה. האיש העביר את השרביט (זאת אומרת את האייפון) לחברו וביקש ממנו לצלם, כי הרי הוא הצלם שבחבורה. מפה לשם השיחה התגלגלה והחיבור נוצר. הכרנו אדם מקסים, עם נשמה ענקית וכשרון עצום.

 

 

בזמן האחרון אודי נהפך לחלק אינטגרלי מהבלוג וחשבנו שיהיה נחמד להכיר לכן אותו קצת יותר. אחרי הכל, אנשים כמוהו באמת שלא פוגשים כל יום. אז הזמנו את אודי לשיחה פתוחה וחברית, דיברנו איתו על צילום בכלל וצילום אופנה בפרט, על ניהול קריירה ארוכת שנים, על המעבר שעשה לצילום חתונות ואירועים, ועוד ועוד. אודי בהחלט נכנס לקטגוריית "האנשים המרתקים". אפשר לשבת איתו שעות ולגלוש בין סיפור אחד לאחר, ועל הדרך עוד אחד ועוד אחד. הכל מעניין, הכל מסקרן.

עניינה אותנו במיוחד הנקודה בה החליט אודי לעשות את המעבר המקצועי מעבודה אל מול משרדי פרסום ודוגמניות-על מקומיות אל העבודה שמול אנשים פרטיים, "רגילים", ביום השמח שלהם. אבל נראה לנו שאנחנו קצת מקדימות את המאוחר, אז בואו נתחיל מההתחלה...

 

★★★

 

ספר לנו, איך התחלת? איך נכנסת לתחום הזה?

למעשה, אני אוטדידקט ומעולם לא למדתי צילום באופן פורמלי. כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד כאסיסטנט של צלם פירסום, ממנו למדתי את הטכניקה, ומהר מאד מצאתי שהנטיה האמנותית הטבעית שלי והרגישות לסטייל מתאימים לצילום אופנה ואנשים. תוך זמן קצר הפכתי לצלם עצמאי ומצליח עם סטודיו שמצלם קמפיינים גדולים למשרדי פרסום, והפקות אופנה לעיתונים ומגזינים שונים כגון: "עולם האישה", "זמנים מודרניים", "ראש אחד".

 

 

צילמתי שערים, הפקות אופנה, עבדתי עם דוגמניות ודוגמנים רבים, ביניהן: שירז טל, גלית גוטמן, גלית ורטהיים, נטלי עטיה, "הפנים של השמונים", "הפנים של התשעים" ועוד ועוד, ואם לומר את האמת, הרבה דוגמניות התחילו את הקריירה שלהן אצלי כי נתתי צ'אנס להמון דוגמניות חדשות. עשיתי הפקות אופנה, אדיטוריאל לעיתונים, פחות או יותר מה שאני עושה כיום איתכן. וכמו שאתן רואות אני לא חושש לעבוד עם אנשים לא מנוסים, אין לי התנגדות לעבוד עם פנים חדשות, עם אנשים שהם "לא דוגמנים". אני לא טיפוס שהולך על ה"סייף סייד" ותמיד מרתק אותי לעבוד עם מישהי שלא נראית כמו ה"מיינסטרים". בעיניי, זה תמיד לוקח את הצילום למקום שהוא אחר.

 

 

איך בעצם לימדת את עצמך לעבוד כצלם?

את הצד הטכני של הצילום למדתי מהצלם שאצלו עבדתי כאסיסטנט. אבל בכדי להבין איך אופנה מתנהלת וכיצד צילום אופנה עובד, הייתי יושב עם ספרי צילום ומגזינים מהעולם כמו "ווג", "אל", "אינטרוויו" ו"הארפר באזר", ומנתח את העבודות של הצלמים הגדולים בעולם כמו גי בורדן, הלמוט ניוטון ריצ'ארד אבדון אירווין בלומנפלד, פן, ואחרים - מתבונן וחוקר את סגנון הצילום, והיכן נמצאות האיכויות שלהם. ניסיתי להיכנס להם ממש אל תוך הראש ובעקבותיהם גם נסעתי ללונדון לצלם אופנה ולהשתפשף עד שמצאתי בדיוק את הסגנון שמעניין אותי, את מה שמרתק אותי.

 

 

כיצד אתה מגדיר את הסגנון שלך? את האסתטיקה שלך?

אני חושב שמה שבאמת מעניין אותי בצילום זה ה"סטופ אקשן". אותו רגע נדיר ומיוחד שלא יחזור. מצד אחד, זה מצריך את הצלם לתת המון חופש למצולמים שלו ומן הצד שני להיות דרוך ועירני, לעקוב אחר השינוי, ולתפוס את אותו הרגע. מתוך התפיסה הזאת נוצרות עבודות שמשלבות סגנון דוקומנטרי ביחד עם אסתטיקה ברמה גבוהה מאוד.

מאז ומתמיד התחברתי לצלמים מהאסכולה הזאת כמו קרטייה ברסון, ברסאי, ברוס דוידסון, לי פרידלנדר, ויגי,  צלמים שעשו מהמציאות אמנות וחיכו ל"רגע הנכון". גם בתור צלם אירועים אני מאמין במינימום התערבות בדינאמיקה של המצולמים מכיוון שהדינאמיקה הזו, האינטימיות שהזוג מייצר, היא תמיד מעניינת יותר מן הבימוי.

לפני מספר שנים צילמתי זוג בבר ותוך כדי הצילום הבחור לקח לבחורה את היד ונשך אותה בעדינות. בעיניי, זה היה אותנטי ומקסים. זה לא מסוג הדברים שאפשר לביים. זה דבר שרק אם אתה נמצא שם, קשוב ועירני, אתה יכול לתפוס. כמובן שאני מביים ברמה הסבירה כי אני רוצה לראות לזוג שאני מצלם את העיניים, הפנים, הזוויות השונות ועוד, על מנת שאחר כך יהיה לי מבחר גדול של תמונות וחומרי גלם. במובן הזה אין הבדל מבחינתי בין דוגמנים וזוגות, כי המטרה העיקרית והאמיתית בעיניי היא זהה, לתפוס את אותו הרגע היפה והמיוחד.

 

 

אז איך עושים את המעבר הזה בין עולם האופנה, המגזינים והפרסומות לבין עולם חתונות?

בשנת 1996 סגרתי את הסטודיו שלי והחלטתי שאני מקדיש את עצמי לציור. במשך כ-10 שנים, עד לשנת 2007, עסקתי רק באמנות והצגתי בתערוכות ובגלריות מסביב לעולם. במהלכן, יצא לי לחיות מספר שנים בחו"ל וכשחזרתי לארץ החלטתי שאני רוצה לחזור לצילום, אבל לא לצילום המיסחרי. רציתי לעסוק במשהו בעל אופי תיעודי, דוקומנטרי, כזה שאוכל לצקת לתוכו את הניסיון שלי מתחום צילום האופנה, האסתטיקה והאמנות. החיבור לעולם החתונות והאירועים פשוט נראה לי כדבר הטבעי והנכון.

 

 

היה לך ניסיון כלשהו בצילום ארועים?

האמת שלפני כ-25 שנה צילמתי חתונה של חבר וזה היה הניסיון היחיד שלי בתחום. פשוט הצעתי את שרותי לצלם אירועים ויצאתי לצלם עבורו מספר חתונות ומאד נהניתי, כך בניתי לי תיק עבודות ופתחתי את הסטודיו הנוכחי שלי.

 

מסקרן אותנו לשמוע מהי המשמעות של שם הסטודיו שלך, "פנטה ריי"?

"פנטה ריי" (ובאנגלית: PanthaRhei) זה המוטו שלי בחיים, הפירוש של השם הוא "הכל זורם". זה ציטוט מפי הפילוסוף היווני הסופיסט הרקליטוס שאמר - "אינך יכול לטבול את הרגל באותו נהר פעמיים". בנהר הזורם הזה של החיים, זאת באמת המטרה שלי, לתפוס את אותם רגעים שלא חוזרים, ופשוט להנציח אותם.

 

 

איך היית מתאר את הזוגות"שלך"?

אני עובד עם הלקוחות הכי כיפיים שיש. הזוגות שבוחרים בי ואני בהם, הם כאלו שסגנון הצילום חשוב להם ושמייחסים חשיבות גדולה לאיכות של הצילום ולאסתטיקה שלו. אני חושב שהניסיון שלי באופנה והתפיסה האסתטית שלי מייצרים דימויים אחרים. אין אצלי שתי חתונות זהות, כל זוג הוא מיוחד במינו.

 

אתה עורך איזו היכרות עם הזוגות לפני? לדעת למשל איזו דודה מאוד חשוב לצלם?

מדובר בשני עניינים שונים. העניין הראשון הוא ההכרות עם הזוג עצמו ויצירת האינטימיות איתם. יצירת הקשר שיביא את הצילומים למקום של איכות גבוהה וטובה. העניין השני זה שמגיעים לאירוע וצריך כמובן לדאוג לכל הצילומים הפורמאליים: המשפחה, הדודים והדודות, הסבים והסבתות, ובעצם לא להשאיר אדם אחד שלא צולם באירוע. התפקיד שלי בהחלט מצריך לשלב בין שני העניינים הללו בצורה הטובה ביותר.

 

 

נתקלת בסיטואציות בהן כלות מרגישות חוסר ביטחון ברגע שהן מגיעות לסטודיו ורואות את כל צילומי הדוגמניות?

זה מצחיק, אני שומע הרבה את המשפט - "אבל אני לא דוגמנית". אז האמת היא שזהו בהחלט אחד היתרונות הבולטים שלי וכאן אני מייד נכנס לתמונה ומצליח להרגיע אותן. אני מספר להן שכל אותן דוגמניות שנראות להן "ואוו", אם יפגשו בהן בחיים האמיתיים הן לא יחשבו שהן כאלה מדהימות. ה"וואו" נובע מהשידוך בינן לבין צלמים מעולים שמצליחים להוציא מהן את מלוא הפוטנציאל שלהן. וכאן בולט היתרון והניסיון שלי כמובן בלהוציא מכל מצולמת את המקסימום הפרטי שלה.

בעיניי, מה שיוצר את הקסם האמיתי בתמונות מיום החתונה היא האינטימיות שנוצרת בין בני הזוג ביום המרגש הזה, דבר שבהחלט לא קיים בצילומי אופנה. אתן לא מתארות לעצמיכן כמה מאמץ כרוך בלייצר את הדברים האלה באופן מלאכותי, במסגרת של צילום אופנה. כצלם אופנה, כשמגיעים דוגמן ודוגמנית אלי לסטודיו ל"צילומים זוגיים", בדרך-כלל מדובר בשני אנשים זרים שלא נפגשו קודם לכן. הם באו לעבודה, ואני כצלם צריך לייצר בינהם דינאמיקה של "כאילו" אינטימיות וזוגיות מאושרת שתשכנע את המתבונן שהם באמת זוג. לעומת זאת, כשאני מצלם זוג אשר עומד להינשא, כל זה קיים מעצם העובדה שהם יושבים מולי. ואז, כל שנותר מבחינתי כצלם זה להתרכז בזוג ולהוציא מהם את הכי טוב שאני יכול. להוציא את הרגעים האינטימיים, הכיפיים והאסתטיים שנוצרים בינהם באופן טבעי.

 

 

כשאתה מסביר את זה ככה, זה מסביר את המשיכה שלך לצלם זוגות אמיתיים וארועים אמיתיים.

כן. האמת היא שלא ידעתי את זה לפני כן, אבל כשהתחלתי עם צילום האירועים גיליתי שאני נכנס לתחום מאוד שמח. אני בעצם הולך למסיבות, אני אוהב מוסיקה, אני אוהב לרקוד, אני אוהב לצלם ואני ממש ממש אוהב את מה שאני עושה.

 

★★★

 

הפוסט נכתב בשיתוף פעולה תוכני מסחרי. תמונות נוספות ממצלמתו של אודי ניתן לראות באתר האישי שלו.

מאת:כלות אורבניות