החינה של תגא ודני

כבר כתבנו לא פעם ולא פעמיים, שאנחנו פשוט סאקריות של פולקלור. 

 

 

 

כל הזדמנות להכיר תרבות מחדש, ללמוד עליה פרטים נוספים, להבין את השורשים או את העבר שלה - זו הזדמנות שנחבק באהבה גדולה.

 

 

 

חינה תמיד היה טקס שהיפנט אותנו באופן מיוחד: טקס שכולו מבוסס על מאגיה, שיש בו מסורות שמלוות את בני העדה שחוגגים אותו שנים רבות, טקס שבו לכל אקט, לכל בחירת צבעים, לכל אלמנט עיצובי יש משמעות מיוחדת. טקס מכשף, סימבולי, מעשיר. רק תבחרו את התיאור המתאים.

 

 

 

הפעם יש לנו הזדמנות ללמוד אודות טקס החינה התימנית, אשר התמונות ממנו שותפו על גבי הפיד שלנו ופשוט גרמו לנו לבחון אותן ארוכות.

 

 

 

מדובר בטקס החינה התימנית של תגא ודני, זוג שצפוי להתארח אצלנו בקרוב גם עם חתונתם היפה. הם הסכימו לשתף אותנו בצילומים היפים הללו, אלו שלגמרי כבשו את ליבנו וגם לספר כמה פרטים לגבי המשמעויות העומדות מאחורי הטקס.

 

 

אז חינה תימנית, נעים להכיר! המשמעות של טקס החינה הוא במעבר הסימבולי של הכלה מבית הוריה לבין הבית החדש שהיא בונה לעצמה ותגא מספרת לנו שמדובר בחלק בלתי נפרד מחגיגות החתונה.

 

בטקסים המקוריים שנערכו בתימן, נפגשו כל הנשים המשתתפות בטקס בחצר בית ההורים של הכלה ושימחו את הכלה בשירים ובריקודים. זו הייתה חגיגה נשית בלבד ומתוקף כך הייתה בה תחושה של עוצמה גדולה. במהלך הטקס הלבישו את הכלה בתלבושות צבעוניות ותכשיטים יקרים כדי לסמן את השמחה, כדי להגן עליה מפני עין הרע (על אותו משקל, מוסיפים לחתן שד'אב, שהוא צמח ריחני שאמור להגן עליו גם כן מפני עין הרע).

 

 

לכל פרט ופרט בתלבושת של הכלה יש משמעות סמבולית: התשבק- לולו, הלא הוא הכובע הגבוה שמעטר את ראשה, מהווה סימן לפוריות. אם הכלה היא זו שמכינה את החינה עצמה שבו היא מקשטת את פניה, רגליה וידיה של הכלה (בימינו רק הידיים של החתן והכלה מקושטות בחינה).

 

את הטקס של תגא ודני ארגנו ההורים שלה, שכן בני הזוג שלנו היו עסוקים בתכנון חתונתם במטע שנערכה כמה ימים לאחר מכן (ועל כך עוד נספר לכן בהמשך כמובן). טקסי חינה תימנית של ימינו עברו כמה שינויים ואדפטציות אך הבסיס נשאר דומה במהותו: עם רדת החשיכה מתחיל הטקס, בזמן שהאורחים מתאספים החתן והכלה מחליפים בגדים לתלבושות המסורתיות.

 

 

במהלך הערב, הכלה מחליפה שתי תלבושות נוספות, אשר כל תלבושת כזו מהווה מחווה לאזור שונה בתימן. התלבושות תמיד תהיינה עשויות בקפידה ומרהיבות בצבעוניות שלהן, תלבושות שפשוט לא ניתן להסיר מהן את המבט.

 

 

את טקס היציאה של הכלה מבית הוריה מכנים זאפה (ZAFA) ובמהלכו שרים שירים על יופיה של הכלה, מאחלים לה ולחתן שלה מזל, פוריות וכמובן שגם הרבה אושר.

 

 

במהלך כל הערב מגישים מאכלים מסורתיים והוא כולל ריקודים, שירים ותחושה כללית של שמחה אמיתית.

 

 

לקראת סוף הטקס, אם הכלה ואם החתן מכינות יחדיו את החינה ואז מגיעים האורחים לקבל ברכה מבני הזוג באמצעות מריחת החינה על ידיהם. 

 

 

תגא ודני היקרים, תודה ששיתפתם אותנו בחוויה המיוחדת הזו, מדובר בפוסט בלתי נשכח עבורנו!

 

קרדיטים

צילום: גיל ורון

מאת:כלות אורבניות