רומנטיקה ארצישראלית בחתונה של ענבל ויוני

 

יום העצמאות גרם לנו לחשוב על כל הדברים שאנחנו אוהבות בחתונות מקומיות: הנופים המקסימים של הארץ, הקז'ואליות הישראלית הנעימה - והיכולות להפוך חתונה למסיבה שמחה באמת.
בעינינו, אין כמו חתונות ישראליות וכשהן נחגגות באזורים הכפריים של הארץ הן מייצרות רומנטיקה ארצישראלית משגעת וייחודית כל כך. כזו בדיוק היא החתונה של ענבל ויוני, זוג מקסים מעמק יזרעאל שבחר להינשא בחצר המשק הביתי.

 

 

כל כלה מכירה את הכרוניקה שלאחר הצעת הנישואין, בה חושבים קודם כל על אירוע אינטימי, משפחתי ומאוד אישי. בדרך כלל, ככל שנוקף הזמן, החתונה הולך וגדלה והופכת להפקה גדולה יותר ממה שתוכנן בהתחלה - אבל זה לא היה המקרה כאן.

 

 

הם הכירו בלימודים, בתקופה שבה ענבל היתה תפוסה חזק. לדבריה היא פינטזה על יוני בסתר, פנטזיה שמומשה עם סיום הלימודים והפרידה מהאקס - לאחר שבע (!) שנים יחד. 

 

 

שלוש שנים אחרי שהתחילו לצאת, יוני אזר את האומץ להציע לה להינשא לו, אה-ממה? מסתבר שענבר לא אוהבת תכשיטים ולכן אמרה לו שאין לה צורך בטבעת... הגבר המשקיען שאיתה לא וויתר לה וגילף טבעת אירוסין מעץ התות שנמצא במשק של הוריה.

 

 

כמו שהבנתן, לא מדובר בזוג שגרתי - אלא זוג שמגלם את ארץ ישראל היפה של פעם. את החתונה שלהם הם בחרו לערוך במשק המשפחתי, המקום בו ענבל נולדה ובו יוני והיא מתגוררים לצד הוריה, אחותה וגיסה. הבית בן מעל חמישים שנה ומלא בהיסטוריה משפחתית, מה שהפך אותו ל"מועמד" הטבעי לאירוח החתונה.

 

 

מאחר ומדובר בזוג מאוד משפחתי, היה חשוב להם לבנות ולארגן את רוב החתונה בעצמם. הם - בניגוד, נניח, אלינו - דווקא כן דבקו ברעיון של חתונה קטנה ומצומצמת, שכללה חברים טובים ובני משפחה בלבד. את החתונה המקסימה שלהם הם הרימו תוך חודש (!) מרגע הצעת הנישואין, משום שהיה חשוב להם לחגוג יחד עם בת הדודה של ענבל - שבדיוק עמדה לעזוב לקנדה.

 

 

למרות העובדה שהשעון היה נגדם, השניים לא אמרו נואש ועבדו ללא הפסקה עד שהכל היה מושלם; הם בנו את הריהוט והבר (!) ויצרו את העיצוב בעצמם. לדבריה של

הכלה ע״מ ליצוק ולהביא את המהות שלהם כזוג לידי ביטוי.

 

 

כמו שאתן רואות, זה הצליח להם - ובגדול; מזמן לא ראינו חתונה כל כך אישית, במובן הכי עמוק של המילה. גם את הצילומים בחרו השניים לעשות במקומות המשמעותיים לקשר שלהם בלבד: במאגר המים, שם התנשקו לראשונה; במטע השקדים של המשק השכן, שם הם נוהגים לטייל; בחורשת הפקאנים, בה העבירו את הלילה הראשון שלהם יחד ובין עצי הרימון הסמוכים למשק שלהם.

 

 

התוצאה היא תמונות אישיות ויפות שמביעות את האהבה שלהם אחד לשנייה ואת החיבור הטבעי כל כך למקום בו הם חיים: עמק יזרעאל היפהפה והמיוחד.

 

 

אם כל זה לא מספיק, ענבל ויוני זכו להפתעה משמחת נוספת: פלאש מוב מבית היוצר של החברות והאחיות של ענבל, ששלחו את התנועות לריקוד קצר בוואטספ לכל האורחים, שעשו שעורי בית וברגע האמת הפכו את החתונה למרגשת עוד יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ענבל ויוני, תודה על שבחרתם לחלוק איתנו את החתונה המקסימה שלכם. אנחנו מאחלות לכם שהאהבה שלכם תלך ותצמח ותתחזק, ממש כמו עץ התות במשק, ממנו עשויה טבעת האירוסין. מזל טוב!

 

קרדיטים:
מקום האירוע: במשק שלנו במושב שדה יעקב, עמק יזרעאל
הפקה: עצמאית
עיצוב: עצמאי, בעזרתם הרבה של משפחה וחברים
קייטרינג: שקד ממעלה צבייה
מוסיקה: דיג׳יי איתן חסיד
בר: בנינו את הבר לבד, קנינו את האלכוהול, קיבלנו רימונים מהמשק השכן ושילמנו לחברים שיסחטו מיץ ויגישו אלכוהול. את השתייה הקלה שמנו במיכלי זכוכית להגשה עצמית.
צילום סטילס: נדב רותם
צילום וידאו: ג׳ני מוגילובסקיה
שמלה: נתפרה מאפס בידי אם ואחות החתן
איפור: ללא
עיצוב שיער: ללא. ענבל בחרה לפזר את שיערה ולענוד קשת פרחונית שהוכנה לה בידי חברה טובה
טבעות: קיבלתי את הטבעת מאמא שלי, טבעת שנקנתה בספרד קצת אחרי שנולדתי
נעלי חתן: אלדו
הזמנות / מיתוג: בידי הכלה
חליפת חתן: זארה
עורך טכס: רב קונסרבטיבי בשם אלישע
חוויות: הגשנו תאנים שקיבלתי מהמשק השכן וקנינו גם ענבים, פיצוחים וסוכריות גומי בשביל הכייף
DIY: בנינו עם ההורים שלנו ספסלים, בר ושולחנות נמוכים. את תאורת הבר אבא שלי אילתר מגופי התאורה של הלול הישן בשילוב נורות פחם. על השלחנות פזרנו בקבוקי בירה עם פרחים וצבענו קופסאות שימורים כדי לשים בהם את המפיות, הכנו את קישוטי הנייר לסוכה, חתכנו מאות לבבות, תפרתי יחד עם אחות של יוני מאה חמישים מטר של דגלונים, את התאורה עשינו לבד והזמנו מסין 60 אהילי נייר, את סידורי הפרחים חברה שלי עשתה וכל הפריטים הישנים הושאלו משכן שאוסף דברים עתיקים
מתוקים: קנינו קריטיבים קטנים מפירות טבעיים של ״פריז״, הם היו ממש פינוק על הרחבה
קרדיטים נוספים: משק ז״ק, שפירגן ברימונים, דלועים ותאנים

 

מאת:כלות אורבניות