סיפור בהמשכים

כמה פעמים נתקלתן בצלם אירועים שמלווה את הזוגות שלו גם אחרי החתונה? בדרך כלל, הרומן הזה מסתיים בידידותיות רבה עם סיום האירוע ומסירת החומרים לזוג, אך מסתבר שלעיתים יש רומנים שנמשכים גם זמן רב לאחר שבירת הכוס. כאלה הם בדיוק הרומנים של רונן טלקר מ"פוטוסינתזה" עם לא מעט מהזוגות אותם הוא מצלם ביום חתונתם.

דווקא בעידן ה"מהיר ועצבני", כל כך יפה בעיננו לראות כיצד צלם מקצועי אחד, מלווה את חייה של משפחה אחת, וממשיך לתעד את כל אותם הרגעים המיוחדים שעוברים עליה, ממש כמו פעם.

האובססיה של רונן עם עולם הצילום החלה כבר בגיל 16, בחוגי הסיור של החברה להגנת הטבע, כשלקח את המצלמה של אחותו לטיולים. ברגע שחיידק הצילום תפס אותו, נרשם בחופש הגדול לסדנת צילום, ומיד עם תום השירות הצבאי החל לעבוד כעוזר צלם בסטודיו תל-אביבי מוביל בתחום האופנה והפרסום. ההמשך כבר היה ברור לחלוטין - לימודי צילום במכללת הדסה.

אל צילום האירועים הגיע ממש במקרה, כשחבר שעבד בחברת צילום גדולה התקשר לרונן ואמר שהם זקוקים לצלמים. הוא הציע שרונן יצטרף לאירוע אחד, גם כדי לעזור וגם בכדי להרגיש את התחום. ההתנסות החד-פעמית הוכרזה כהתאהבות טוטאלית, מבחינתו של רונן היה מדובר ביום שלם שבו זוכים לצלם מאות תמונות (זה היה עוד בעידן האנלוגי, כן כן!) ונוגעים בכל כך הרבה גוונים ותחומים של עולם הצילום ביניהם צילום פורטרטים, צילום תיעודי, צילום מזון, צילום אדריכלות ועוד, כשהכול משתלב ביחד, בהרמוניה נפלאה ובאינטנסיביות גבוהה. לאחר שנתיים של עבודה באותו הסטודיו, שנתיים שהיו גדושות בעשייה ובצבירת ניסיון בעולם צילום האירועים, החליט רונן לצאת לדרך עצמאית ולהקים את "פוטוסינתזה" שלו.

את רונן, יצא לנו כבר להכיר במהלך העבודה המשותפת על סרטון הסטופ מושן לקולקציה האורבנית, אך את הזוגות שלו קצת פחות. הסתקרנו לדעת מי הם, ובסופ"ש רגוע אחד, פתחנו את אלבומי התמונות בעמוד הפייסבוק של רונן, וגילינו שם שלל אלבומים שכל אחד מהם הוא מעין סיפור בהמשכים. תחילתם של כל אותם הסיפורים, הוא ביום החתונה של הזוגות הללו, כשכל סיפור וסיפור שכזה ממשיך להיבנות בחודשים ובשנים שאחרי עם צילומי היריון ומשפחה מרגשים.

רונן, מספר לנו על מעין תחושת שותפות בתהליך והתרגשות גדולה לפגוש שוב בזוגות שלו לאחר החתונה. ההרגשה שהוא היה שם ביום ההוא, תיעד את ההתחלה, תורמת רבות לנוכחותה של ההמשכיות בתמונות, מונעת את אותו המבוכה הראשונית אל מול עדשת המצלמה ועם כאלה נתוני פתיחה מרשימים - אין בכלל ספק לגבי התוצרים המקסימים שמתקבלים.

רק לאחרונה, החלה להיות בארץ יותר מודעות לעניין הצילום המשפחתי המקצועי, והמנהג חוזר ומחלחל. מה שפעם, לפני עידן המצלמות הביתיות, היה נראה כמעשה טריוויאלי בו צלם מקצועי מתעד את הרגעים החשובים ביותר בחיי המשפחה התפוגג עם כניסתם של המצלמות הדיגיטליות והסמארטפונים לחיינו. תקראו לנו נוסטלגיות, אך אנו מאוד מתחברות לרעיון הצילומים המשפחתיים ובעד לשמר את המנהג היפה של פעם, שאומנם נבע מאילוצים טכנולוגיים אך העניק משמעות מיוחדת לכל תמונה ותמונה.

היום, עם כל פלאי הטכנולוגיה שמסביבנו כמעט ואפשר לטבוע בתוך כל קבצי התמונות. בנוסף, חשוב בעיננו לזכור שאין כמו עיניו של צלם מקצועי, והרי המצלמה היא לא הכול. כולנו מוקפים באנשים שהכי הכי חשובים לנו, אז לא כדאי לשמר את הזכרונות הללו כמו שצריך, ופעם בשנה או שנתיים להתפנק בכמה תמונות מקצועיות של יחד?

*הפוסט נכתב במסגרת שיתוף פעולה תכני-מסחרי. תמונות נוספות ממצלמתו של רונן טלקר אתן יכולות למצוא באתר שלו.