המסע לפרק ב': מדידות חליפה

עוד חודש נותר עד האירוע, מה שמוכיח שהקלישאה נכונה - הזמן באמת טס וחומק בין האצבעות. במשך כל החודשים הקודמים האירוע הזה תמיד הרגיש לי רחוק, כמו נקודה בקו האופק, תאריך נוסף וחגיגי בלוח השנה - והנה, אנחנו כבר יכולות לדבר עליו במונחים של שבועות ולא רק חודשים.

אז הלוק שלי ליום האירוע הוא בעיקרון מוכן כבר: השמלה בטיפול, את האקססוריז בחרתי. היה לי ברור שאני רוצה להיראות מאוד נאמנה ודומה לעצמי, אבל קצת חגיגית יותר, כי בכל זאת, לא בכל יום מתחתנים בפעם השניה.

אלא שהפעם לא התכנסנו כאן כדי לעסוק בי, כי אם בבן זוגי נתן, שהרי גם הוא צריך הופעה הורסת ליום הזה, נכון?

היתרון בחידוש נדרים הוא שכל הלקחים הנדרשים כבר נלמדו בסבב הראשון, אז נתן היה חנוט בתוך חליפה חמה באחד הימים השרביים ביותר שציפו לנו באותה שנה וגם הנעליים החדשות לא ממש ריחמו עליו והקשו על התנועה שלו על רחבת הריקודים, טעות נוספת ומפוארת.

הפעם היה לשנינו ברור שלא משנה באיזה לוק נבחר, הנוחות חייבת להיות בגדר ערך עליון שעליו לא ניתן להתפשר. התמזל מזלנו ודורון אשכנזי הזמין אותנו לסשן מדידות כי בכל זאת, גם בסיבוב השני, הדילמות לגבי איזה לוק לאמץ היו גדולות. 

אז הנה הוא הלוק הראשון, שאותו אפשר לשלב עם עניבת פפיון או בלי (מה לדעתכן עדיף?): הוא מורכב ממכנסיים בצבע קאמל, חולצה לבנה ושלייקס משובצים בגווני כחול כהה וקאמל - ואני לגמרי רואה את הלוק הזה נחתם עם נעלי סניקרס מדליקות גם הן בצבע נייבי, לצד בוטונייר העשוי מפרחים טבעיים.

הלוק השני הוא לוק מעט מחויט יותר אבל עדיין יחסית קליל כי הוא נטול ג'קט: שמרנו את המכנסיים והוספנו לתמהיל חולצה עם הדפס, עניבה בגוון בורדו ו-ווסט ג'ינס. אני רואה לאחרונה יותר ויותר חתנים אורבניים שבוחרים בווסט על פני הג'קט וזה לגמרי מדליק.

הלוק השלישי הוא המחויט מביניהם, שכן מעל השילוב של החולצה המכופתרת עם העניבה, נוסף לו גם ג'קט כותנה Fitted בגוון נייבי. הג'קט עשוי מכותנה כך שהוא עדיין יתאים לאירועים בעונת המעבר (להזכירכן, האירוע שלנו מתקיים באמצע אוקטובר) עם סיכת דש מעל להשלמת המראה.

אז כפי שניתן לראות, הבחירה ממש קשה, שהרי אפילו לוקים שדומים במהותם, אפשר לקחת לכל מיני מקומות באמצעות שינוי של פריט או שניים בהופעה. כאן אתן נכנסות לתמונה וממש אשמח שתביעו את דעתכן ותבחרו את הלוק המועדף עליכן!

קרדיטים

תודה מיוחדת לדורון אשכנזי על האירוח והמדידות

צילום: לובה שרגא